פסק-דין בתיק ת"א 638/07

בקשה לדחית שתי התביעות המאוחדות על הסף.

1.         הורתו של תיק זה בהליכים שהתקיימו משך שנים רבות בבית משפט זה. בת.א. 2168/82 הוגשה תביעה של 15 תובעים לתיקון רישום לאחר הליכי הסדר, של המקרקעין הידועים כגוש 8752, 8752 באדמות באקה אלע'רביה. זאת, בטענה שהם זכאים להרשם כבעלים של חלק מהמקרקעין בשל הסכמי נטיעה ועיבוד שנעשו בשעתו בין אביהם/סבם לבין הבעלים של המקרקעין, שבהם הוסכם כי תמורת חלק מהיבול, תועבר הקרקע לבעלותם.

שני התובעים בתביעות שבפנינו, היו חלק מקבוצת התובעים שם. לאחר התדיינות ממושכת, ניתן ביום 9.6.95 פסק דין על ידי כב' השופט א. כהן (להלן: " פסק הדין"). פסק הדין תוקן כעבור מספר ימים על ידי השופט כהן, בין היתר, לבקשת התובע דנן בת.א. 638/07. בערעור שהוגש לבית המשפט העליון, הגיעו הצדדים להסכמה לתיקון נוסף של פסק הדין, ולהסכמת הצדדים ניתן תוקף של פסק דין ביום 19.2.97 (להלן: " פסק הדין בעליון"). 

בשנת 1998, בחלוף כשלוש שנים לאחר מתן פסק הדין, ולאחר שפסק הדין הפך לחלוט בעקבות פסק הדין בעליון, הגישו שני התובעים בתביעות שבפנינו, בקשה נוספת לתיקון פסק הדין, ובקשות מעודכנות הוגשו על ידם במהלך שנת 2004. בהחלטתי מיום 17.4.07 בת.א. 2168/82 הנ"ל פירטתי בהרחבה את העובדות הצריכות לענין, ובסופו של דבר דחיתי את הבקשות. על מנת לקצר בדברים, ולאור מורכבות ההליכים שהתנהלו בעבר, יש לראות את ההחלטה הנ"ל כחלק בלתי נפרד מפסק דין זה (להלן: " ההחלטה בבקשת התיקון").

2.         חלפו מספר חודשים לאחר מתן ההחלטה בבקשת התיקון, והתובעים הגישו את שתי התביעות דנן, שאוחדו, ובהן עתרו למתן פסק דין המצהיר על בטלותו של פסק הדין על התיקונים שנעשו בו במהלך השנים, ובאופן שיוצהר כלהלן:

התובע בת"א 638/07-  עתר להצהיר על בטלותו של פסק הדין לרבות בטלות ההחלטה לתיקון טעות סופר ולהצהיר כי הוא זכאי להרשם כבעלים של כ-11 דונם  בקטע 59/2 בגוש 8753.

התובע בת"א 552/07- עתר להצהיר כי החלק המתייחס אליו בפסק הדין לגבי חלקה 61 בטל ומבוטל, ולהצהיר כי הוא זכאי להרשם כבעלים של כ-4 דונם בחלקה 59 בגוש 8753 ושל כ-2.25 דונם בחלקה 60 בגוש 8753.

הנתבעים עתרו בכתב ההגנה לדחיית התביעות על הסף מחמת מעשה בית דין, נוכח פסק הדין שהפך לחלוט ומן הטעם שהתביעות החדשות, זהות לחלוטין לבקשות שהגישו התובעים בשעתו לתיקון פסק הדין במסגרת ת.א. 2182/82, בקשות שנדחו בהחלטה בבקשה לתיקון.

לאור מסובכות ההליכים, בהתחשב בצדדים הרבים המחזיקים בשטח והטוענים לזכויות בשטח, ניסיתי להביא את הצדדים להגיע להסכמה כוללת, על מנת שניתן יהא גם לרשום את זכויות הצדדים כהלכה במרשם המקרקעין ובאותה הזדמנות להגיע גם להסכמה לפירוק שיתוף. משלא צלח הדבר, איני רואה מנוס אלא להדרש לבקשות לדחיית התביעה על הסף.

אקדים ואומר כי דין הבקשות להתקבל. 

3.         התובעים הגישו את תביעותיהם דנן, כאילו לא התנהלו הליכים ממושכים בין הצדדים, כאילו לא ניתן פסק דין שתוקן פעמים מספר, תוך התעלמות מההחלטה בבקשת התיקון  ובניגוד לכלל של מעשה בית דין. הסעד שתבעו התובעים בתביעות דכאן, זהה לחלוטין לסעד שנתבקש על ידם בבקשה לתיקון פסק הדין, בקשה שנדחתה כאמור בהחלטה בבקשת התיקון. לא למותר לציין כי על ההחלטה הנ"ל לא הוגש ערעור, כך שמעבר למחסום של פסק הדין בעליון, עומד כיום בפני התובעים מחסום נוסף בדמות ההחלטה בבקשת התיקון. המדובר באותה גברת בשינוי אדרת - הגשת תובענה חדשה לאחר שנכשל הנסיון "לפתוח" את פסק הדין בדרך של בקשה לתיקון פסק הדין.

4.         התובעים טענו כי יש מקום "למשפט חוזר" אזרחי והפנו בהקשר זה לע"א 4682/92 עזבון המנוח סלים עזרא שעיה ז"ל נ' בית טלטש בע"מ (ניתן ביום 7.4.2003). אלא שאין להקיש מפסק דין זה לעניננו.

לבית המשפט האזרחי סמכות טבועה לבטל פסק דין חלוט משיקולי צדק, תוך חריגה מהכלל של מעשה בית דין. אך במה דברים אמורים? כאשר נתגלתה ראיה חדשה שלא ניתן היה לגלותה אף בשקידה סבירה. התובעים לא הצליחו להצביע אפילו על בדל ראיה שלא ניתן היה להציגה במהלך השנים הרבות שבהן התנהלו ההליכים בפני השופט כהן.

התובע בת.א. 522/07 אפילו לא התיימר לסמוך תביעתו על ראיה חדשה כלשהי, וכתב התביעה נסב רובו ככולו על הטענה כי נפלה טעות בכתב התביעה שהוגש בשעתו על ידי המנוח, טעות שהביאה לטעות בפסק הדין. טענות אלו נדחו על ידי בהחלטה בבקשת התיקון בת.א. 2182/82. 

ב"כ התובע בת"א 638/07, שטען בלהט לזכות מרשו, הצביע על פגמים שנפלו, לטענתו, בדרך בה פעל כב' השופט אליהו כהן, שדן בתיק ההסדר. לגישתו, היה על השופט כהן  לעיין בתיק ההסדר במקום לצאת לשטח ולבקר במקום, וכך נקלע לכלל טעות בפסק הדין. בהקשר זה, הצביע התובע על נספח ו' לתביעה. לטענתו, המדובר בתרשים שנערך על ידי הפקיד המסדר בשנת 1962, עת נערכו פעולות ההסדר, ממנו עולה כי הוא שמחזיק בשטח מושא התביעה. 

טענות אלו, הן טענות ערעור מובהקות, ולא טענות שמצדיקות בירור מחדש של תביעה שהוגשה בשנת 1982 ביחס להליכי הסדר שהסתיימו בתחילת שנות השישים. נספח ו' עליו סומך התובע את טענתו, אינו נושא חותמת של פקיד ההסדר ולא ברור מי הגורם שערך אותו. אך גם בהנחה שהתרשים נערך על ידי פקיד ההסדר "בזמן אמת", אין מדובר בראיה חדשה שלא ניתן היה לגלותה בשקידה ראויה. גם לשיטתו של התובע, התרשים "שכב" לאורך כל השנים בתיק ההסדר, אך בית המשפט טעה, לשיטתו, בכך שלא עיין בתרשים ולא נתן לו המשקל הראוי. כל מי שעוסק בתיקי הסדר מקרקעין ובתביעות לתיקון רישום לפי סעיפים 93-97 לפקודת הסדר מקרקעין, התשכ"ט- 1969 - כמו התביעה שהוגשה בשעתו על ידי התובעים בת.א. 2182/82 והוכרעה בפסק הדין - יודע שהמסמכים בתיק ההסדר הם הבסיס הראייתי החשוב ביותר להוכחת התביעה. מכאן, שאין במסמך כדי להוות ראיה חדשה המצדיקה משפט חוזר אזרחי.

5.         התובע בת.א. 638/07 טען לתרמית, נוכח העובדה שעל השטח שהוקצה לו על פי פסק הדין הוקם בית ספר, ששטחו נמכר או נמסר למועצה על ידי מי מהנתבעים בשנת 1993. ברם, אין מדובר בעובדה חדשה שלא הייתה בעת מתן פסק הדין שניתן ביום 9.6.95. בהחלטה בבקשת התיקון התייחסתי להקמת בית הספר (סעיף 12 סיפא להחלטה):

" לאור זאת, דומני כי יש ממש בטענתם של המשיבים, כי הבקשה לתיקון פסק הדין מקורה במניעים "זרים" שבבסיסם העובדה כי בקטע מס' III שהוקצה לתובע 9 על פי פסק הדין, נבנה בית ספר וחלו שינויים נוספים בשטח, ובשל כך המבקש מנסה כיום "לשפר עמדות", שנים מספר לאחר מתן פסק הדין ולאחר שפסק הדין כבר תוקן פעם אחת לבקשתו שלו".

לא למותר לציין כי לטענת הנתבעים, שטח בית הספר הוקם על חלק שהופקע לצרכי ציבור, ואין מדובר בשטח שנמכר או שנמסר על ידי מי מהם למועצה המקומית "על חשבון" זכויותיו של התובע.